הביאנלה

לאומנויות

לעיצוב

אמנות

פיסול ואומנות פלסטית

הוא נפתח, הוא נסגר...
כך במשך חודשים וסוף סוף הביאנלה לאומנויות לעיצוב
תל אביב 2020
במוזיאון ארץ- ישראל
נפתחה

כתיבה וצילום: רוית ליפשיץ ציון

יום נפלא אפשר לבלות בביאנלה לאומנויות ולעיצוב תל אביב 2020, הנערכת במוזיאון ארץ-ישראל, או איך אומרת חברתי- יום נפלא באסקפיזם מושלם מהדיסטופיה הסוררת סביבנו. תערוכה מרהיבה ברמה עולמית ואסקפיזם נהדר לעולמות מלאי השראה צבע, חומר ודמיון, מסרים עמוקים אך לא מדכאים וחפצי יום יום ששינו ייעוד והפכו לאמנות.

הביאנלה, המוצגת בשטחים נרחבים ובחללים מגוונים: בסגנון התצוגה, בשפה העיצובית והחומרית, בתכנים ובאווירה, היא אחת התערוכות המקיפות והיותר מדהימות בהן ביקרתי. תחומי האומנות והעיצוב השונים שזורים זה בזה בחללים רבים ברחבי המוזיאון ותחת הכותרת : "גוף ראשון. טבע שני", מוצגות כ- 250 עבודות בעושר אינסופי וכמעיין מתגבר של רעיונות וכישרון. הביאנלה שואפת לטשטש גבולות מוכרים והקראפט והעיצוב פועלים כמעין כלים שלובים.

Rise of the Lollipop Man 2019
בוריס שפייזמן

זכוכית, מתכת; ניפוח חופשי. האופנוע מורכב מ- 200 חלקים שנופחו בעבודת יד. בנייתו ארכה שנתיים

"כשהייתי נער מאוד רציתי אופנוע. לא סתם אופנוע, אלא אופנוע מפואר. כשהתבגרתי ויכולתי להרשות לעצמי את האופנוע האמיתי, התבהר לי שרצוי להחזיק בחלום מאשר בדבר האמיתי. האופנוע מזכוכית, הנוצץ, השביר והמפואר מסמל עבורי את אותו חלום של ילדות אך עכשיו אני יכול להחזיק אותו במו ידי."

העוגה, 2020
רונית ברנגה

חומר, צבע אקרילי, לקה, משחת עיצוב, עצמות, שיער; פיסול ידני וציור גודל טבעי

סצנה נאיבית שהופכת לקומפוזיציה סוריאליסטית. שתי נערות ערומות בוחנות עוגת קצפת שיש עליה פיות מאיימים. באמצעות דו שיח בין דמות "פראית" למזון המזוהה עם נהנתנות, העבודה מערערת על היררכיות מוכרות והופכת סיטואציה נאיבית לכאורה לקומפוזיציה סוריאליסטית. העוגה, כמו לא מאפשרת לאכול אותה, אולי אף אוכלת את עצמה, או לחילופין עלולה להיתפס כמאיימת לאכול את הדמות.

מרגריטה, בעקבות ולאסקז, 2018-2016
נורית גור לביא (קרני)

חומר שחור 0.5 PRNF, פיגמנטים; בניית יד

"בשנים 2018-2016 פיסלתי בחומר שחור פסלי נסיכות בעקבות ציורי האינפנטות של ולאסקז, הלאס מאנינס (Las Maninas 1656) . אני מנסה בכל פעם מחדש להיכנס בשער הענק של הציור. בכל תהליך העבודה החזקתי ברפרודוקציה מספרון ישן שמצאתי על מדף הספרייה. לא פיסלתי מן הדמיון ולא עפ"י מודל קודם. כל פסל היה ניסיון להעברת פרטי הציור לחומר עם פרשנות שלי לפרטי הציור.